ברבעון הראשון של 2013, הביקוש למכונות בנייה חדשות נותר איטי בשל מלאי שוק קיים מסיבי והשפעת התמריצים המוגבלת של השקעות בתשתיות במורד הזרם. כדי לשלוט בעלויות ולהקטין את ההון הכרוך במוצרים מוגמרים, ארגונים גדולים המשיכו לתעדף הפחתת מלאי ואימצו גישה זהירה לייצור. אם ניקח לדוגמה מחפרים ומעמיסים, הייצור המצטבר ברבעון עמד על 38,225 ו-47,199 יחידות, בהתאמה-שנה-לאחר-ירידה של 32.3% ו-14.4%. ראוי לציין כי שיעור הירידה בייצור מחפרים התרחב ב-10.7 נקודות אחוז בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד, בעוד ששיעור הירידה בייצור מעמיסים הצטמצם ב-6.3 נקודות אחוז.
שני העשורים האחרונים סימנו את התקופה של הצמיחה המהירה ביותר בשיעור העיור בסין, שעלה מ-27.99% ב-1993 ל-52.57% ב-2012. העלייה המהירה הזו בעיור גרמה לעלייה מסיבית בביקוש למכונות בנייה, ששימשה את הרקע העיקרי ל"עשור הזהב" של תעשיית מכונות הבנייה המקומית. נסיונות במדינות כמו ארצות הברית, יפן וברזיל מוכיחים שגם לאחר ששיעור העיור עולה על 50%, ניתן לשמר את הצמיחה המהירה-ת למשך כמעט שני עשורים נוספים, רק להאט בהדרגה ברגע שהשיעור עולה על 70%. קידום נמרץ של העיור הפך ליעד מדיניות מרכזי של הממשל החדש; טיוטה של *התוכנית לקידום פיתוח בריא של עיור (2011–2020)*, בהובלת הוועדה הלאומית לפיתוח ורפורמה (NDRC), הושלמה והיא מיועדת לשחרור קרוב. סביר מאוד ששיעור העיור במדינה שלי יעלה לרמה של 70% במהלך עשרים השנים הבאות.
